חִיוְיָא מִי פֲרֵי בַתְרֵיהּ נְפַל לְגוֹבָא. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רַבָּנִן וְאַכְשְׁרוּן. אָֽמְרִין. אֵין פְּנַאי לְהַטִּיל אֵירֶס.
Pnei Moshe (non traduit)
חיויא מי פרי בתריה ונפל לגובא. מעשה היה שנחש אחד שהיה רץ אחר הנכרי ונפל הנכרי הבורח ממנו לתוך הבור של יין ואתא עובדא ואכשרון רבנן לפי שאין לו פנאי לנסך מחמת אימת הנחש שהיה בורח ממנו שלא להטיל אירס שלו בו. א''נ אנחש קאי ומפני חשש גילוי וארס הנחש הוא ואחד היה רץ אחר הנחש להרגו ונפל הנחש לתוך הבור ואכשרון משום גילוי לפי שאין לו פנאי להנחש להטיל אירס מחמת אימתו שבורח מן הרודף אחריו ואיידי דדמיא לדינא דמתני' נקט לה הכא דהקילו בחשש גילוי כמו בחשש ניסוך בשעת מלחמה:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֵית כָּאן אֲסוּרוֹת אֶלָּא מוּתָּרוֹת. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. אִית כָּאן אֲסוּרוֹת. 35a דְּאִין מַטֶּה בֵיהּ הוּא מוֹדַע לֵיהּ. וְאִין לָא מַטֶּה בֵיהּ לָא מוֹדַע לֵיהּ דְּלָא יְהֵא שְׁלִים לֵיהּ טִיבוּ. רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּשָׁלוֹם בּוֹלֶשֶׁת וּבְמִלְחֶמֶת בּוֹלֶשֶׁת.
Pnei Moshe (non traduit)
מהו עקבת יין. דקתני במתני' וקאמר בההוא דמלכלך שיש בו ליכלוך יין ממה שמדד בתחילה כמה דתימר גלעד עקובה מדם נתלכלכה ונמאסה משפיכות דמים:
לית כאן אסורות אלא מותרות. כלומר הא דקתני במתני' בשעת מלחמה אלו ואלו מותרות מפרש לה ר' יוחנן דלעולם מותרות הן ולא תמצא כאן אסורות והיינו דאפילו הניחן סתומות ומצאן פתוחות דאיכא למימר דמסתמא הן פתחו אותן והוה אמינא דחיישינן להו והלכך קמ''ל דהואיל ובשעת מלחמה היא ואין להן פנאי לנסך מותרות הן מכל מקום:
דאין מטה ביה הוא מודע ליה. בתמיה וכלומר דודאי אם הגיע הנכרי ליין ונסכו לא יודיע לו להישראל וכן נמי איפכא ואין לא מטה ביה ואם לא הגיע להיין נמי לא יודיענו דלא יהא שלם ליה טיבו שלא יחזיק לו הישראל טובה לפי שהוא שעת מלחמה והם שונאין לבני העיר ואינם רוצין בהחזקת טובתן וכיון שכן איכא לספוקי שמא נגע שמא לא נגע והואיל והניחן סתומות ומצאן פתוחות חיישינן:
בשלום בולשת ובמלחמת בולשת. הא דקתני שלום ומלחמה אבולשת עצמה קאי דאם יש לה שלום מבני העיר ואינן מתפחדין מהן חיישינן לחביות פתוחות וכשיש להן מלחמה מבני העיר ואימתן עליהן אין להן פנאי לנסך:
אמר ר' זעירא אית כאן אסורות. דלא היא דמסתברא דלפעמים משכחת לה אסורות אפי' בשעת מלחמה וכגון שהניחן סתומות ומצאן פתוחות דחיישינן להו וכדמפרש טעמא ואזיל:
משנה: אוּמָּנִים יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁלַח לָהֶם נָכְרִי חָבִית שֶׁל יֵין נֶסֶךְ מוּתָּר שֶׁיֹּמְרוּ לוֹ תֶּן לָנוּ אֶת דָּמֶיהָ. אִם מִשֶּׁנִּכְנָס לִרְשׁוּתָן אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
דמיו אסורין. דכיון דלא פסק דמיו לא סמכה דעתיה דליקנייה במשיכה דשמא ירבה לו דמיו וכיון דהשתא לא קנייה הנכרי כי נגע ביה הוי יין נסך ברשות ישראל ודמיו אסורין:
אם יש בו עקבת יין. אם יש במשפך שנמדד בו תחלה יין של נכרים מלוכלך קצת מהיין:
אסור. דמיתסר היין של ישראל משום קפת היין נסך שבמשפך:
המערה מכלי לכלי. ישראל המערה יין מכלי שלו לכלי שיש בו יין נכרים או לכלי שביד הנכרי:
המערה ממנו. הכלי העליון שמערה ממנו ונשאר בו יין מותר:
את שעירה לתוכו. לתוך כלי של הנכרי אסור וכן הקילוח שיצא מן הכלי של ישראל אסור דניצוק חיבר והא דשרי היין שבכלי העליון שנשאר ביד הישראל מיירי דקטף קטופי שקודם שנגע הקילוח בכלי התחתון שביד הנכרי פסק העליון המחובר לכלי שביד הישראל ולא היה כאן ניצוק שיחבר מה שבכלי עליון למה שבכלי התחתון א''נ דנפץ נפוצי שהשליך היין מן הכלי העליון כדרך שמשליכין מן המזרק ולא היה שם סלון וקילוח שיחבר בין הכלי העליון לכלי התחתון אבל אם היה שם חיבור כל מה שנשאר בכלי העליון שביד ישראל אסור דקי''ל ניצוק חיבור ביין נסך:
מתני' המוכר יינו לנכרי. ופסק עמו בדמי' כך וכך יין בכך וכך דמים עד שלא מדד דמיו מותרין דכיון שפסק עמו סמכה דעתיה דנכרי וכשמדד לכליו של הישראל ומשכן הנכרי קנאן במשיכה והוו ליה לישראל זוזי אצל הנכרי בהלואה ויין נסך לא הוי עד דנגע ביה:
מדד עד שלא פסק. עמו בדמים:
מתני' מותר שיאמרו לו תן לנו את דמיה. דהא לא קנו והוא אינו חייב להם אלא דמים:
הלכה: אוּמָּנִין יִשְׂרָאֵל כול'. וְאֵין אָסוּר מִשּׁוּם יַיִן נֶסֶךְ. תַּנֵּי בַר קַפָּרָא. בִּמְשַׁלֵּחַ בַּבָּתִּים.
Pnei Moshe (non traduit)
והא מיבזעא בידיה. ונקרע הנוד ונשפך היין לא חייב בה זה דכיון דלא פסק דמיו לא סמכה דעתיה דהלוקח למיקנייה ולאו ברשותו עומדת:
גמ' ר' בא רב הונא בשם רב. גרסינן להא בפ''ק דקידושין הל' ד':
ואהן דנגד בזיקה. המושך נוד של יין מחבירו ומיירי שלא פסק בדמים עמו:
לכן צריכה. הא דאיצטריך רב להשמיענו זה אע''ג דמילתא דפשיטא היא אלא דלהכי צריכה דאפי' מעייל לה האי לוקח לגו חנותיה אפ''ה אינו חייב באחריותה דאכתי לא קנייה:
ולא אתכוון אלא דלא יזכה בה חורן. שלא נתכוון להכניסה לתוך החנות שלו אלא כדי שלא יקחנ' אחר ומיהו לא נתכוון לקנות' עד שיפסוק עמו הדמים והוי כמו שאינה ברשותו:
מהו שתקנה לו בשער הפחו'. דנהי דלא הוי כשלו משום דלא סמכה דעתיה דאכתי לא פסק הדמים מיהו מי נימא דכשער הפחות מיהת ליקני ליה דמסתמא היה מתרצה בזה או דילמא אמרינן כיון שאינו ברשותו פטור הוא לגמרי ואפי' כשער הפחות אינו חייב לשלם לו:
מתניתא אמרה. ממתניתן שמענו דאינו מתחייב באחריותה כלל:
דתנינן תמן. איידי דגריס התם כן נקט לה הכא בהאי לישנא כדרך ש''ס הזה:
אם אתה אומר לקנות לו כשער הפחות. א''כ אמאי במדד עד שלא פסק כל דמיו אסורין ויעשה כמי שפיסק עד שלא מדד ויהו דמיו מותרין כלומר כשער הפחות מיהת יהיו דמיו מותרין שהרי כפי אותו השער ברשות נכרי הוא אע''פ שלא פסק דמיו וכבר קנאו להיין כשער הפחות ויין נסך לא הוי עד דנגע ביה אלא לאו ש''מ דאינו נקנה לו כלל כ''ז שלא פסק דמיו:
גמ' ואין אסור משום יין נסך. דכיון דאומרים לו תן לנו את דמיה הוו להו כמוכרין לו יין נסך ואמאי מותר:
במשלח בבתים. לישנא דקרא הוא עשרת הבתים חמר האיפה הבת וכלומר דמיירי ששלח להם כך וכך מידות ובתים יין בשכרן בלתי פיסוק דמים של יין והלכך עד שלא נכנסה לרשותן מותרין לומר תן לנו את דמיה דכיון דאין כאן פיסוק דמים והן לא זכו בו לא הוי כמוכרין לו יין נסך:
משנה: הַמּוֹכֵר יֵינוֹ לַנָּכְרִי פָּסַק עַד שֶׁלֹּא מָדַד דָּמָיו מוּתָּרִין. מָדַד עַד שֶׁלֹּא פָסַק דָּמָיו אֲסוּרִין. נָטַל אֶת הַמַּשְׁפֵּךְ וּמָדַד לְתוֹךְ צְלוֹחִיתוֹ שֶׁל נָכְרִי וּנְטָלוֹ וּמָדַד לְתוֹךְ צְלוֹחִיתוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל אִם יֶשׁ בּוֹ עַקֶּבֶת יַיִן אָסוּר. הַמְעָרֶה מִכֶּלִי אֶל כֶּלִי אֶת שֶׁעֵרָה מִמֶּנּוּ מוּתָּר אֶת שֶׁעֵרָה לְתוֹכוֹ אָסוּר׃
Pnei Moshe (non traduit)
דמיו אסורין. דכיון דלא פסק דמיו לא סמכה דעתיה דליקנייה במשיכה דשמא ירבה לו דמיו וכיון דהשתא לא קנייה הנכרי כי נגע ביה הוי יין נסך ברשות ישראל ודמיו אסורין:
אם יש בו עקבת יין. אם יש במשפך שנמדד בו תחלה יין של נכרים מלוכלך קצת מהיין:
אסור. דמיתסר היין של ישראל משום קפת היין נסך שבמשפך:
המערה מכלי לכלי. ישראל המערה יין מכלי שלו לכלי שיש בו יין נכרים או לכלי שביד הנכרי:
המערה ממנו. הכלי העליון שמערה ממנו ונשאר בו יין מותר:
את שעירה לתוכו. לתוך כלי של הנכרי אסור וכן הקילוח שיצא מן הכלי של ישראל אסור דניצוק חיבר והא דשרי היין שבכלי העליון שנשאר ביד הישראל מיירי דקטף קטופי שקודם שנגע הקילוח בכלי התחתון שביד הנכרי פסק העליון המחובר לכלי שביד הישראל ולא היה כאן ניצוק שיחבר מה שבכלי עליון למה שבכלי התחתון א''נ דנפץ נפוצי שהשליך היין מן הכלי העליון כדרך שמשליכין מן המזרק ולא היה שם סלון וקילוח שיחבר בין הכלי העליון לכלי התחתון אבל אם היה שם חיבור כל מה שנשאר בכלי העליון שביד ישראל אסור דקי''ל ניצוק חיבור ביין נסך:
מתני' המוכר יינו לנכרי. ופסק עמו בדמי' כך וכך יין בכך וכך דמים עד שלא מדד דמיו מותרין דכיון שפסק עמו סמכה דעתיה דנכרי וכשמדד לכליו של הישראל ומשכן הנכרי קנאן במשיכה והוו ליה לישראל זוזי אצל הנכרי בהלואה ויין נסך לא הוי עד דנגע ביה:
מדד עד שלא פסק. עמו בדמים:
מתני' מותר שיאמרו לו תן לנו את דמיה. דהא לא קנו והוא אינו חייב להם אלא דמים:
הלכה: הַמּוֹכֵר יֵינוֹ לַנָּכְרִי כול'. רִבִּי בָּא רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב. וְאָהֵן דִּנְגַד בְּזִיקָא וְהִיא מִיבְזָעָא בְיָדֵיהּ לָא חַייָב בָּהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. לָכֵן צְרִיכָה אֲפִילוּ מְעִיל לָהּ גַּו חַנוּתָה וְלָא אִתְכַּווֵן אֶלָּא דְלָא יִזְכָּה בָהּ חוֹרוֹן. מָהוּ שֶׁתִּיקָּנֶה לוֹ כְּשַׁעַר הַפָּחוֹת. אָמַר רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה שֶׁאֵינָהּ נִקְנֵית לוֹ כְּשַׁעַר הַפָּחוֹת. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. הַמּוֹכֵר יֵינוֹ לַנָּכְרִי. פָּסַק עַד שֶׁלֹּא מָדַד דָּמָיו מוּתָּרִין. מָדַד עַד שֶׁלֹּא פָסַק דָּמָיו אֲסוּרִין. אִם אַתָּה אוֹמֵר לִקָּנוֹת לֹו כְּשַׁעַר הַפָּחוֹת אֲפִילוּ מָדַד עַד שֶׁלֹּא פִיסֵּק יֵיעָשֶׂה כְמִי שֶׁפִּיסֵּק עַד שֶׁלֹּא מָדַד וְיִהְיוּ דָמָיו מוּתָּרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
והא מיבזעא בידיה. ונקרע הנוד ונשפך היין לא חייב בה זה דכיון דלא פסק דמיו לא סמכה דעתיה דהלוקח למיקנייה ולאו ברשותו עומדת:
גמ' ר' בא רב הונא בשם רב. גרסינן להא בפ''ק דקידושין הל' ד':
ואהן דנגד בזיקה. המושך נוד של יין מחבירו ומיירי שלא פסק בדמים עמו:
לכן צריכה. הא דאיצטריך רב להשמיענו זה אע''ג דמילתא דפשיטא היא אלא דלהכי צריכה דאפי' מעייל לה האי לוקח לגו חנותיה אפ''ה אינו חייב באחריותה דאכתי לא קנייה:
ולא אתכוון אלא דלא יזכה בה חורן. שלא נתכוון להכניסה לתוך החנות שלו אלא כדי שלא יקחנ' אחר ומיהו לא נתכוון לקנות' עד שיפסוק עמו הדמים והוי כמו שאינה ברשותו:
מהו שתקנה לו בשער הפחו'. דנהי דלא הוי כשלו משום דלא סמכה דעתיה דאכתי לא פסק הדמים מיהו מי נימא דכשער הפחות מיהת ליקני ליה דמסתמא היה מתרצה בזה או דילמא אמרינן כיון שאינו ברשותו פטור הוא לגמרי ואפי' כשער הפחות אינו חייב לשלם לו:
מתניתא אמרה. ממתניתן שמענו דאינו מתחייב באחריותה כלל:
דתנינן תמן. איידי דגריס התם כן נקט לה הכא בהאי לישנא כדרך ש''ס הזה:
אם אתה אומר לקנות לו כשער הפחות. א''כ אמאי במדד עד שלא פסק כל דמיו אסורין ויעשה כמי שפיסק עד שלא מדד ויהו דמיו מותרין כלומר כשער הפחות מיהת יהיו דמיו מותרין שהרי כפי אותו השער ברשות נכרי הוא אע''פ שלא פסק דמיו וכבר קנאו להיין כשער הפחות ויין נסך לא הוי עד דנגע ביה אלא לאו ש''מ דאינו נקנה לו כלל כ''ז שלא פסק דמיו:
גמ' ואין אסור משום יין נסך. דכיון דאומרים לו תן לנו את דמיה הוו להו כמוכרין לו יין נסך ואמאי מותר:
במשלח בבתים. לישנא דקרא הוא עשרת הבתים חמר האיפה הבת וכלומר דמיירי ששלח להם כך וכך מידות ובתים יין בשכרן בלתי פיסוק דמים של יין והלכך עד שלא נכנסה לרשותן מותרין לומר תן לנו את דמיה דכיון דאין כאן פיסוק דמים והן לא זכו בו לא הוי כמוכרין לו יין נסך:
מָהוּ עֲקֶבֶת יַיִן. בְּהַהוּא דִּמְלַכְלֵךְ. כְּמַה דְתֵימַר עֲקוּבָּה מִדָּֽם.
Pnei Moshe (non traduit)
מהו עקבת יין. דקתני במתני' וקאמר בההוא דמלכלך שיש בו ליכלוך יין ממה שמדד בתחילה כמה דתימר גלעד עקובה מדם נתלכלכה ונמאסה משפיכות דמים:
לית כאן אסורות אלא מותרות. כלומר הא דקתני במתני' בשעת מלחמה אלו ואלו מותרות מפרש לה ר' יוחנן דלעולם מותרות הן ולא תמצא כאן אסורות והיינו דאפילו הניחן סתומות ומצאן פתוחות דאיכא למימר דמסתמא הן פתחו אותן והוה אמינא דחיישינן להו והלכך קמ''ל דהואיל ובשעת מלחמה היא ואין להן פנאי לנסך מותרות הן מכל מקום:
דאין מטה ביה הוא מודע ליה. בתמיה וכלומר דודאי אם הגיע הנכרי ליין ונסכו לא יודיע לו להישראל וכן נמי איפכא ואין לא מטה ביה ואם לא הגיע להיין נמי לא יודיענו דלא יהא שלם ליה טיבו שלא יחזיק לו הישראל טובה לפי שהוא שעת מלחמה והם שונאין לבני העיר ואינם רוצין בהחזקת טובתן וכיון שכן איכא לספוקי שמא נגע שמא לא נגע והואיל והניחן סתומות ומצאן פתוחות חיישינן:
בשלום בולשת ובמלחמת בולשת. הא דקתני שלום ומלחמה אבולשת עצמה קאי דאם יש לה שלום מבני העיר ואינן מתפחדין מהן חיישינן לחביות פתוחות וכשיש להן מלחמה מבני העיר ואימתן עליהן אין להן פנאי לנסך:
אמר ר' זעירא אית כאן אסורות. דלא היא דמסתברא דלפעמים משכחת לה אסורות אפי' בשעת מלחמה וכגון שהניחן סתומות ומצאן פתוחות דחיישינן להו וכדמפרש טעמא ואזיל:
חִזְקִיָּה אָמַר. כּוּס שֶׁמְּזָגוֹ מֵאִיסּוּר וּמֵהֵיתֵר וְנָפַל אִיסּוּר בְּתוֹךְ אִיסּוּר וְהֵיתֵר בְּתוֹךְ הֵיתֵר. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל. דְּרִבִּי לִיעֶזֶר הִיא. דְּרִבִּי לִיעֶזֶר אָמַר. אַחַר אַחֲרוֹן אֲנִי בָא. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. חוֹמֶר הוּא בְיֵין נֶסֶךְ. רִבִּי יוּסֵי בָעֵי. אִם חוֹמֶר הוּא בְיֵין נֶסֶךְ אֲפִילוּ נָפַל הֵיתֵר בְּסוֹף יְהֵא אָסוּר. רִבִּי אַסִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כּוּס שֶׁמְּזָגוֹ מֵאִיסּוּר וּמֵהֵיתֵר אַתְּ רוֹאֶה אֶת הַהֵיתֵר כְּמִי שֶׁאֵינוֹ. וְהָאִיסּוּר אִם יֵשׁ בּוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם אָסוּר. וְאִם לָאו מוּתָּר. אָמַר רִבִּי הוּשַׁעְיָה. וְהוּא שֶׁנָּפַל הֵיתֵר בְּסוֹף. רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וְלֹא שַׁנְייָא בֵּין שֶׁנָּפַל אִיסּוּר בַּתְּחִילָּה וְהֵיתֵר בְּסוֹף הֵיתֵר בַּתְּחִילָּה וְאִיסּוּר בְּסוֹף. אֲפִילוּ מַיִם בְּיַיִן אֲפִילוּ נִמְזָג כַּל צָרְכוֹ מֵהֵיתֵר אַתְּ רוֹאֶה אֶת הַהֵיתֵר כְּמִי שֶׁאֵינוֹ. וְהָאִיסּוּר אִם יֵשׁ בּוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם אָסוּר. וְאִם לָאו מוּתָּר. אָמַר רִבִּי זֵירָא. הָדָא לְמַעֲלָן אִיתָאֲמָרַת וְכוּלָּהּ תִּינָייִן הֵיךְ עֲבִידָא. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן רִבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. צְלוֹחִית יֵין נֶסֶךְ שֶׁנָּֽפְלָה לְחָבִית שֶׁל מַיִם וְאַחַר כָּךְ נָֽפְלָה לְתוֹךְ בּוֹר שֶׁל מַיִם. אַתְּ רוֹאֶה אֶת הַהֵיתֵר כְּמִי שֶׁאֵינוֹ. וְהָאִיסּוּר אִם יֵשׁ בּוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם אָסוּר. וְאִם לָאו מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
חזקיה אמר כוס שמזגו. האי מילתא גרסי' בפ''ב דערלה והגירסא נכונה בהא וה''ג התם חזקיה אמר כוס שמזגו מן האיסור ומן ההיתר ונפל איסור בסוף איסור היתר בסוף היתר. כוס שנתערב בו משקה אסור כגון שמזג מים עם יין היתר ואח''כ נתערב בו יין אסור והרי זה נפל האיסור בסוף הכל איסור הוא ואם נפל ההיתר בסוף שמזג מים עם היין האסור ואח''כ נפל בו יין היתר הכל היתר הוא ומפרש ואזיל מילתיה דחזקיה:
דר' ליעזר היא. האי מילתא דחזקיה כר''א אתיא דאמר התם בערלה גבי שאור של חולין ושל תרומה שנפלו לתוך עיסה לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ ונצטרפו וחמצו ר''א אומר אחר האחרון אני בא אם הוא של תרומה שנפל באחרונה או אם של חולין וה''נ הא דחזקיה דהולכין אחר מה שנפל בסוף:
אומר הוא ביין נסך.ולא מטעמא דס''ל לחזקיה כר''א דהתם אלא דשאני יין נסך דהחמירו בו ולקמיה פריך עלה:
אם חומר הוא ביין נסך. ולא מדמינן ליה לדין דשאור א''כ אפי' נפל ההיתר בסוף יהא אסור:
ר' אסי בשם ר' יוחנן וכו'. ר' יוחנן פליג אדחזקיה וס''ל כל היכא דנתערב האיסור במינו ובשאינו מינו כגון הכא שנתערב יין איסור עם יין היתר ועם מים אמרינן רואין הרואה אתה את מינו ההיתר כמי שאינו והאיסור אם יש בו בנותן טעם במים אסור ואם לאו מותר:
והוא שנפל ההיתר בסוף. ר' הושעיא אליבא דר' יוחנן ס''ל דדוקא בשנפל מינו ההיתר בסוף דאז אין דינו כמו מין במינו ביין נסך דבמשהו אלא רואין את מינו ההיתר כמי שאינו ומשערין היין האסור עם המים בנותן טעם אבל אם נפל ההיתר בתחילה לא אמרינן רואין:
ר' אמי. פליג אלא דהכי אמרינן בשם ר' יוחנן דלא שנייא הוא בין שנפל איסור בתחילה וכו' ואפי' נתערבו מתחילה המים והיין ההיתר וכבר נמזג כל צרכו מן היין ההיתר ואח''כ נפל היין האסור אפ''ה אמרינן רואין את ההיתר שנפל בתחילה כמי שאינו ומשערין היין האסור עם המים בנותן טעם:
א''ר זירא הדא למעלן איתאמרת. הכל מה שנאמר למעלה וכולה תיניין ששנינו אליבא דר' יוחנן היך היא עבידא ומשום דכל הני אמוראי שנו מילתא דרואין אליבא דר' יוחנן בסתמא ולא פירשו דבריהם לפיכך שאל ר' זירא לפרושי מילתיה וקאמר ר' יוסי בר' בון דזהו רואין דקאמר ר' יוחנן:
צלוחית יין נסך שנפל לחבית של יין גרסינן וכן הוא בערלה וחזר אח''כ ונפל הכל לתוך הבור של מים אין משערין את כל היין עם המים אלא הואיל והשתא נתערב נמי בשאינו מינו אין מצטרף מינו ההיתר ורואין את ההיתר כמי שאינו וביין האיסור משערינן עם המים אם יש בו בנותן טעם אסור ואם לאו מותר:
הלכה: יֵין נֶסֶךְ אָסוּר כול'. חִזְקִיָּה אָמַר. הָדָא דְתֵימַר. בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הַמַּיִם נִמְכָּרִין בְּמִידָּה. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁהַמַּיִם נִמְכָּרִין בְּמִידָּה כְּיַיִן בְּיַיִן הֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' הדא דאת אמר. יין במים בנותן טעם:
במקום שאין המים נמכרין במידה. שאינן חשובין להם אבל במקום שהן חשובין להם ונמכרין במידה כיין ביין הן כלומר נותנין עליהן חומרא של יין ביין:
משנה: יֵין נֶסֶךְ אָסוּר וְאוֹסֵר בְּכָל שֶׁהוּא. יַיִן בְּיַיִן וּמַיִם בְּמַיִם כָּל שֶׁהוּא. יַיִן בְּמַיִם וּמַיִם בְּיַיִן בְּנוֹתֵן טַעַם. זֶה הַכְּלָל מִין בְּמִינוֹ כָּל שֶׁהוּא. וְשֶׁלֹּא בְמִינוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' יין נסך אסור ואוסר. בתערובתו בכל שהוא:
ומים במים. מים שנתנסכו לע''א או שנעבדו ונתערבו במים של היתר בכל שהוא ולא שנא נפל היתירא לתוך איסורא או איסורא לתוך היתירא במינו בכל שהוא ובלבד שיהיה האיסור הנופל לתוך ההיתר נופל מכלי שפיו רחב ונפיש עמודיה אבל המערה יין נסך מצרצור קטן והוא כלי שאין בו קילוח הרבה ונפל לתוך של היתר אפי' כל היום כולו אמרינן קמא קמא בטיל ואם עירה יין היתר לתוך האיסור כל מה שיערה ממנו לתוך האיסור אסור ואפי' חבית מלאה לתוך טיפה אחת:
זה הכלל וכו'. ומסקנא דמילתא כל אסורין שבתורה בין במינן ובן שלא במינן בנותן טעם והוא בששים חוץ מטבל ויין נסך דבמינן במשהו ושלא במינן בנותן טעם יין נסך משום חומרא דע''א וטבל משום דיש לו מתירין וכל דבר שיש לו מתירין שנתערב במינו אפי' באלף לא בטיל:
פְּשִׁיטָא דָא מִילְּתָא. יִשְׂרָאֵל תּוֹפֵשׁ בְּפִי הַמַּשְׁפֵּךְ וְהַגּוֹי מְעָרֶה דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. 35b גּוֹי תּוֹפֵשׂ בַּמַּשְׁפֵּךְ וְיִשְׂרָאֵל מְעָרֶה. רִבִּי אַסִּי אוֹסֵר וְרִבִּי אִמִּי מַתִּיר. גּוֹי תּוֹפֵשׂ בְּפִי הַנּוֹד וְיִשְׂרָאֵל מְעָרֶה. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. הִיא הַמַּחֲלוֹקֶת. רִבִּי מָנָא בָעָא קוֹמִי רִבִּי יוֹסֵי. הַייְדָא מַחֲלוֹקֶת. אָמַר לֵיהּ. מַחֲלוֹקֶת רִבִּי אַסִּי וְרִבִּי אִמִּי. יִשְׂרָאֵל תּוֹפֵשׂ בַּנּוֹד וְגּוֹי מְעָרֶה. סָֽבְרִין מֵימַר. דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. רִבִּי שְׁמוּאֵל כָּל גַּרְמָא אָמַר שֶׁאָסוּר. שֶׁפְּעָמִים שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְרַפֶּה יָדָיו וְנִמְצָא כָּל הָעִירוּי מַחְמַת הַגּוֹי. וָאהוּ דִמְרַגֵּל זִיקָא מֵעֵיל לְרַע אֵין בּוֹ מִשּׁוּם מְעָרֶה מִכֵּלִי לְכֵלִי.
Pnei Moshe (non traduit)
ואהן דמרגל זיקא מעיל לרע. והאי נכרי דמטה בנוד היין בעצמו ומוריד היין בו מלמעלה למטה אין בו משום מערה מכלי אל כלי:
ר' שמואל כל גרמא אמר שאסור. כל עצמו הוא אסור כאן וד''ה מודין בה לפי שלפעמים הישראל מרפה ידיו בתפיסתו ואינו מחזיקו בכח ונמצא כל העירוי מן הנוד בא מחמת הנכרי:
סברין מימר ד''ה מותר. וטעמא דבנוד התופס להערות ממנו הוא העיקר שהוא המגביה הכלי שיש בו היין ולא דמי לישראל תופס במשפך דלעיל דהתם אין בתפיסת המשפך תפיסה והמערה הוא העיקר לדברי הכל:
ישראל תופס בנוד. והנכרי מסייעו להערות:
מחלוקת ר' אסי ור' אמי. דכי היכי דפליגי בנכרי תופס במשפך וס''ל לר' אמי דמותר הואיל וישראל מערה ה''נ בנכרי תופס בנוד וישראל הוא המערה ור' אסי אוסר דהעיקר הוא שהנכרי עושה בתפיסת הנוד וישראל אינו אלא כמסייע:
היידא. איזה מחלוקת קאמרת:
היא המחלוקת. כדמפרש ואזיל:
נכרי תופס בפי הנוד. להריקו אל כלי אחר וישראל מערה כלומר שמסייעו להערותו אל כלי אחר:
נכרי תופס במשפך וישראל מערה. לתוכו ר' אסי אוסר דכיון שהנכרי תופס המשפך הוי כבא מכח הנכרי ור' אמי מתיר דהא ישראל מערה היין והנכרי אינו עושה כלום בתפיסתו:
פשיטא דא מילתא. אם הישראל תופס במשפך והנכרי מערה היין להמשפך להריק להנוד ד''ה אסור בין לר' אמי ובין לר' אסי דפליגא לקמיה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source